דַּף יוֹמִי · חֻלִּין · דַּף ק״ט

מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כִּי נִיעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְכִסָּה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – אָסוּר,

The Gemara objects: From the implication of Rabbi Yehuda HaNasi's words, we see that Rabbi Yehuda holds: even when one stirred the pot from the beginning until the end, and covered it from the beginning until the end, the contents of the pot are still forbidden.

די גמרא פרעגט: פון דעם משמעות פון רבי יהודה הנשיא'ס ווערטער זעט מען אז רבי יהודה האלט: אפילו אז ער האט געמישט דעם טאָפּ פון אנפאנג ביזן סוף, און צוגעדעקט דעם טאָפּ פון אנפאנג ביזן סוף, איז דאס וואס איז אינעם טאָפּ נאך אלץ אסור.

הגמרא מקשה: מכלל דרבי יהודה סבר: שגם כי ניער מתחילה ועד סוף וכיסה מתחילה ועד סוף, הרי תכולת הקדרה אסור.

אַמַּאי? הָא לָא בָּלַע כְּלָל!

But why should this be so? Behold, the first piece of meat did not absorb any concentrated milk at all, since the milk was immediately and evenly distributed throughout the entire pot!

אבער פארקירעוועט, פאר וואס זאל דאס זיין אזוי? הרי, דאס ערשטע שטיקעל פלייש האט דאך גארנישט איינגעזאפט קיין קאנצענטרירטע מילך, וויבאלד די מילך איז דאך גלייך און גלייכמעסיג צעטיילט געווארן אינעם גאנצן טאָפּ!

אבל אמאי? למה זה יהיה אסור? הא לא בלע כלל! הרי חתיכת הבשר הראשונה לא בלעה חלב מרוכז כלל, שהרי החלב התפזר מיד ובאופן שווה בכל הקדרה!

אֵימָא: לֹא נִיעֵר יָפֶה יָפֶה, וְלֹא כִּסָּה יָפֶה יָפֶה.

The Gemara answers: Say that Rabbi Yehuda is stringent because we are concerned that perhaps he did not stir it thoroughly, and perhaps he did not cover it thoroughly, and therefore the milk was initially absorbed by only one piece, rendering it forbidden, and that piece then made the rest of the pot forbidden.

ענטפערט די גמרא: זאג אז רבי יהודה איז מחמיר ווייל מיר האבן מורא אז אפשר האט ער נישט גוט גוט געמישט, און אפשר האט ער נישט גוט גוט צוגעדעקט, און דערפאר איז די מילך אנפאנג איינגעזאפט געווארן אין בלויז איין שטיקעל, מאכנדיג דאס אסור, און דאס שטיקעל האט דערנאך געאסר'ט דעם גאנצן טאָפּ.

הגמרא משנייה: אימא: תאמר שרבי יהודה מחמיר משום שחוששים שמא לא ניער יפה יפה, ולא כיסה יפה יפה, וממילא החלב נבלע בתחילה רק בחתיכה אחת ואסר אותה, והיא אסרה את שאר הקדרה.

אָמַר מָר, וְדִבְרֵי חֲכָמִים כְּשֶׁנִּיעֵר וְכִסָּה.

The Gemara returns to analyze the previous statement: The Master said above: And the words of the Sages appear correct when one stirred and covered the pot.

די גמרא קערט זיך אום צו אנאליזירן די פריערדיגע מימרא: דער רבי האט געזאגט אויבן: און די ווערטער פון די חכמים זענען נראין ווען ער האט געמישט און צוגעדעקט דעם טאָפּ.

הגמרא חוזרת לנתח את המימרא הקודמת: אמר מר, ודברי חכמים כשניער וכיסה.

מַאי ״נִיעֵר״ וּמַאי ״כִּסָּה״?

The Gemara asks: What is the meaning of "stirred" and what is the meaning of "covered" in this context?

פרעגט די גמרא: וואס איז דער טייטש פון "געמישט" און וואס איז דער טייטש פון "צוגעדעקט" אין דעם קאנטעקסט?

הגמרא שואלת: מאי "ניער" ומאי "כיסה"? מה הפירוש של ניער וכיסה בהקשר הזה?

אִילֵּימָא נִיעֵר בַּסּוֹף וְלֹא נִיעֵר בַּתְּחִלָּה, וְכִסָּה בַּסּוֹף וְלֹא כִּסָּה בַּתְּחִלָּה – הָאָמְרַתְּ נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּהָא!

If we say it means he stirred at the end but did not stir at the beginning, and covered at the end but did not cover at the beginning, but didn't you already say that the words of Rabbi Yehuda appear correct in this case, where the first piece absorbed the milk before it was stirred?

אויב מיר וועלן זאגן אז עס מיינט ער האט געמישט ביים סוף אבער ער האט נישט געמישט ביים אנפאנג, און ער האט צוגעדעקט ביים סוף אבער ער האט נישט צוגעדעקט ביים אנפאנג, אבער האסטו דאך שוין נישט געזאגט אז די ווערטער פון רבי יהודה זענען נראין אין דעם פאל, וויבאלד דאס ערשטע שטיקעל האט איינגעזאפט די מילך איידער מען האט עס געמישט?

אילימא אם נרצה לומר שהכוונה היא שניער בסוף ולא ניער בתחילה, וכיסה בסוף ולא כיסה בתחילה, אבל הא אמרת כבר שנראין דברי רבי יהודה בהא! הרי כבר אמרת שבמקרה כזה, שבו החתיכה הראשונה בלעה את החלב לפני שניערו, דברי רבי יהודה נראים!

אֶלָּא נִיעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְכִסָּה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

Rather, it must mean that he stirred from the beginning until the end, and covered from the beginning until the end.

נאר, עס מוז מיינען אז ער האט געמישט פון אנפאנג ביזן סוף, און ער האט צוגעדעקט פון אנפאנג ביזן סוף.

אלא על כרחך הכוונה היא שניער מתחילה ועד סוף, וכיסה מתחילה ועד סוף.

מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי: נִיעֵר בַּסּוֹף וְלֹא נִיעֵר בַּתְּחִלָּה, כִּסָּה בַּסּוֹף וְלֹא כִּסָּה בַּתְּחִלָּה – מוּתָּר.

But if so, by implication, the Rabbis hold that even if he only stirred at the end and did not stir at the beginning, or covered at the end and did not cover at the beginning, the entire pot is permitted.

אבער אויב אזוי, ממילא, האלטן די רבנן אז אפילו אויב ער האט נאר געמישט ביים סוף און נישט געמישט ביים אנפאנג, אדער צוגעדעקט ביים סוף און נישט צוגעדעקט ביים אנפאנג, איז דער גאנצער טאָפּ מותר.

אבל אם כן, מכלל דרבנן סברי: שאפילו אם רק ניער בסוף ולא ניער בתחילה, כיסה בסוף ולא כיסה בתחילה, הרי הכל מותר.

אַלְמָא קָסָבְרִי אֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ מוּתָּר.

Consequently, they hold that in the case of an item that can be wrung out to remove its forbidden taste, it is permitted, because the milk absorbed by the first piece is considered to have been completely extracted and nullified in the rest of the pot.

אלמא, האלטן זיי אז ביי א זאך וואס מען קען אויסקוועטשן ארויסצונעמען דעם אסור'ן טעם, איז עס מותר, ווייל די מילך וואס איז איינגעזאפט געווארן אינעם ערשטן שטיקעל ווערט פאררעכנט ווי אינגאנצן ארויסגעקווערט און בטל געווארן אינעם רעשט פונעם טאָפּ.

אלמא קסברי, וממילא יוצא שהם סוברים לגבי אפשר לסוחטו, כלומר דבר שנבלע בו איסור וניתן לסחוט ולפלוט אותו ממנו, שהוא מותר, משום שהחלב שנבלע בחתיכה הראשונה נסחט ונפלט לגמרי והתבטל בשאר הקדרה.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מִמַּאי דִּבְאֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ פְּלִיגִי?

Rav Acha of Difti said to Ravina: From where do we know that they disagree regarding the principle of an item that can be wrung out?

האט רב אחא מדפתי געזאגט צו רבינא: פון וואו וויסן מיר אז זיי קריגן זיך אויף דעם יסוד פון אפשר לסוחטו?

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מאימאי דבאפשר לסוחטו פליגי? מניין לנו שהם חולקים בדין של אפשר לסוחטו?

דִּלְמָא אֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, וְהָכָא בְּמִין בְּמִינוֹ קָא מִיפַּלְגִי, וְרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל, וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי: מִין בְּמִינוֹ בָּטֵיל!

Perhaps regarding an item that can be wrung out, everyone agrees that it is forbidden, and here they disagree regarding a mixture of like with like? And Rabbi Yehuda is consistent with his reasoning, as he said: like with like is not nullified, and the Rabbis are consistent with their reasoning, as they say: like with like is nullified! Since the milk-flavored meat is mixed with other meat, the Rabbis permit it because it is nullified.

אפשר ביי אפשר לסוחטו האלטן אלע אז עס איז אסור, און דא קריגן זיי זיך ביי מין במינו, און רבי יהודה לשיטתו, ווי ער האט געזאגט: מין במינו לא בטיל, און רבנן לשיטתם, ווי זיי זאגן: מין במינו בטיל! וויבאלד דאס פלייש מיט דעם מילך טעם איז אויסגעמישט מיט אנדערע פלייש, לאזן עס די רבנן צו ווייל עס איז בטל.

דלמא אפשר לסוחטו דברי הכל אסור, והכא במין במינו קא מיפלגי, ורבי יהודה לטעמיה דאמר: מין במינו לא בטיל, ורבנן לטעמייהו דאמרי: מין במינו בטיל! שמא לגבי אפשר לסוחטו כולם מסכימים שהוא אסור, וכאן הם חולקים בתערובת של מין במינו? ורבי יהודה לשיטתו שמין במינו אינו בטל, ורבנן לשיטתם שמין במינו בטל! ומאחר שהבשר שבלע חלב מעורב בשאר בשר, רבנן מתירים כי הוא בטל.

הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּרַבָּנַן בְּמִין בְּמִינוֹ הָכָא כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לְהוּ, וּבְאֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ פְּלִיגִי – הַיְינוּ דְּקָאָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּהָא, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּהָא.

Ravina responded: What is this reasoning? Granted, if you say that the Rabbis here hold like Rabbi Yehuda regarding like with like, and they only disagree regarding an item that can be wrung out, that is why Rabbi Yehuda HaNasi says: The words of Rabbi Yehuda appear correct in this case, and the words of the Sages appear correct in that case, since the issue of whether one stirred or covered is directly relevant to the dispute.

האט רבינא געענטפערט: וואס איז דאס פאר א סברא? בשלמא אויב דו זאגסט אז די רבנן האלטן דא ווי רבי יהודה ביי מין במינו, און זיי קריגן זיך נאר ביי אפשר לסוחטו – היינו דקאמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בהא, ודברי חכמים בהא, וויבאלד די שאלה צי ער האט געמישט אדער צוגעדעקט איז דירעקט נוגע צו דעם מחלוקת.

רבינא השיב לו: האי מאי? מה הסברא בזה? אי אמרת בשלמא דרבנן במין במינו הכא כרבי יהודה סבירא להו, ובאפשר לסוחטו פליגי, אם תאמר שהרבנן כאן מודים לרבי יהודה במין במינו, והמחלוקת היא רק באפשר לסוחטו, היינו דקאמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בהא, ודברי חכמים בהא. שכן השאלה אם ניער או כיסה נוגעת ישירות לנידון.

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: אֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, וְהָכָא בְּמִין בְּמִינוֹ קָמִיפַּלְגִי – הַאי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְאֵין נִרְאִין מִבְּעֵי לֵיהּ, וְתוּ לָא מִידִּי.

But if you say that regarding an item that can be wrung out, everyone agrees it is forbidden, and here they disagree regarding like with like, then Rabbi Yehuda HaNasi should have said: "The words of Rabbi Yehuda appear correct, and they do not appear correct" in the other case, and nothing more. He would not have split his ruling based on whether the pot was stirred or covered.

אבער אויב דו זאגסט אז ביי אפשר לסוחטו האלטן אלע אז עס איז אסור, און דא קריגן זיי זיך ביי מין במינו, דעמאלטס וואלט רבי יהודה הנשיא געדארפט זאגן: "נראין דברי רבי יהודה, ואין נראין" אין דעם אנדערן פאל, ותולא מידי. ער וואלט נישט צעטיילט זיין פסק געבויט אויף צי דער טאָפּ איז געמישט אדער צוגעדעקט געווארן.

אלא אי אמרת: אפשר לסוחטו דברי הכל אסור, והכא במין במינו קמיפלגי, אם תאמר שבאפשר לסוחטו כולם מסכימים שאסור, והמחלוקת היא במין במינו, אם כן רבי יהודה הנשיא האי "נראין דברי רבי יהודה ואין נראין" מיבעי ליה, ותו לא מידי. היה צריך לומר בפשטות שדברי רבי יהודה נראים במקרה אחד ואינם נראים במקרה השני, ולא היה מחלק את פסק הדין לפי השאלה אם ניערו או כיסו את הקדרה.

מַתְנִי׳ הַכְּחָל – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ.

MISHNAH: One who wants to cook the udder of a slaughtered animal must tear it and remove its milk before cooking.

משנה: ווער עס וויל קאָכן דעם אייטער פון א געשאכטענע בהמה מוז עס צורייסן און ארויסנעמען זיין מילך פארן קאָכן.

מתני׳: הרוצה לבשל את הכחל, שהוא העטין של בהמה שחוטה, קורעו ומוציא את חלבו לפני הבישול.

לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

If he did not tear it before cooking, he does not transgress a Torah prohibition for it, and is not liable to lashes, because the milk inside the udder is not considered halachically active milk.

אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, איז ער נישט עובר דערויף קיין איסור דאורייתא, און ער באקומט נישט קיין מלקות, ווייל די מילך אינעם אייטער ווערט נישט פאררעכנט אלס הלכה'דיגע אקטיווע מילך.

ואם לא קרעו לפני הבישול, אינו עובר עליו בלאו של בשר בחלב, ואינו לוקה, משום שהחלב שבתוך העטין אינו נחשב חלב גמור לעניין איסור תורה.

הַלֵּב – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

One who wants to eat the heart of a slaughtered animal must tear it and remove its blood before cooking. If he did not tear it, he does not transgress a Torah prohibition for it that would make him liable to kares.

ווער עס וויל עסן דאס הארץ פון א געשאכטענע בהמה מוז עס צורייסן און ארויסנעמען זיין בלוט פארן קאָכן. אויב ער האט עס נישט צעריסן, איז ער נישט עובר דערויף קיין איסור דאורייתא וואס זאל אים מאכן חייב כרת.

הרוצה לאכול את הלב של בהמה שחוטה, קורעו ומוציא את דמו לפני הבישול. ואם לא קרעו, אינו עובר עליו באיסור כרת של אכילת דם.

גְּמָ׳

GEMARA:

גמרא:

גמ׳:

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב:

Rabbi Zeira said that Rav said: If one cooked an udder without tearing it first, he does not violate the Torah prohibition of cooking meat and milk, and the cooked udder is completely permitted to be eaten even ab initio.

אמר רבי זירא אמר רב: אויב מען האט געקאָכט אן אייטער אן עס צורייסן פריער, איז ער נישט עובר דעם תורה איסור פון בשר בחלב, און דער געקאָכטער אייטער איז אינגאנצן מותר צו עסן אפילו לכתחילה.

אמר רבי זירא אמר רב: מי שבישל כחל בלא שקרעו תחילה, אינו עובר עליו באיסור תורה, ומותר לאכול את הכחל המבושל הזה אפילו לכתחילה.

וְהָא אֲנַן תְּנַן אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו –

The Gemara asks: But didn't we learn in our Mishnah: He does not violate the prohibition? This implies:

די גמרא פרעגט: אבער האבן מיר דאך נישט געלערנט אין אונזער משנה: אינו עובר עליו? דאס מיינט דאך:

הגמרא מקשה: והא אנן תנן "אינו עובר עליו" בלשון המשנה, ומשמע מזה:

מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר, הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא!

It is only violating a Torah prohibition that he does not do, but there is still a Rabbinic prohibition to eat it ab initio!

נאר עובר זיין אן איסור דאורייתא איז ער נישט עובר, אבער עס איז דאך דא אן איסור דרבנן צו עסן לכתחילה!

שרק מיעבר הוא דלא עבר על איסור תורה, הא איסורא איכא! אבל איסור דרבנן מיהא איכא לאוכלו לכתחילה!

בְּדִין הוּא דְּאִיסּוּרָא נָמֵי לֵיכָּא,

The Gemara answers: By right, the Mishnah should have taught that there is also no Rabbinic prohibition at all,

ענטפערט די גמרא: מצד הדין איז טאקע אזוי אז קיין שום איסור איז אויך נישטא,

הגמרא משנייה: בדין הוא דאיסורא נמי ליכא, מצד האמת היה ראוי לשנות במשנה שאין בזה שום איסור כלל,

וְאַיְּידֵי דִּבְעָא לְמִיתְנֵא סֵיפָא:

but since the Tanna wanted to teach in the latter clause of the Mishnah:

און איידער וואס ער האט געוואלט לערנען אין דעם סוף פון די משנה:

ואיידי דבעא למיתני סיפא: אלא מתוך שרצה התנא לשנות בבבא השנייה של המשנה:

הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

As for the heart, one must tear it and remove its blood; if he did not tear it before cooking, he does not violate the Torah prohibition by eating it.

אז ביי דאס הארץ מוז מען עס צורייסן און ארויסנעמען זיין בלוט; אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, איז ער נישט עובר דעם תורה איסור ביים עסן.

הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו – אינו עובר עליו.

הָתָם מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר, הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא,

And there, regarding the heart, it is indeed only violating a Torah prohibition that he does not do, but there is still a Rabbinic prohibition to eat it without tearing,

און דארט, ביי דעם הארץ, איז עס טאקע נאר עובר זיין אן איסור דאורייתא וואס ער איז נישט עובר, אבער עס איז דאך דא אן איסור דרבנן צו עסן אן צורייסן,

ששם בלב, התם מיעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא, שבאמת יש איסור דרבנן לאכול את הלב המבושל בלא קריעה,

תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

therefore, the Tanna also taught in the first clause regarding the udder using the same phrasing: He does not violate the prohibition.

דערפאר האט ער אויך געלערנט אין דעם רישא ביי דעם אייטער מיט דעם זעלבן לשון: אינו עובר עליו.

משום כך תנא נמי רישא "אינו עובר עליו" כדי להשוות את הלשון.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ:

The Gemara suggests: Let us say that the following Braisa supports him, Rav's ruling that the cooked udder is permitted ab initio:

די גמרא ברענגט א סיוע: לאמיר זאגן אז עס העלפט אים די פאלגנדע ברייתא צו רב'ס פסק אז דער געקאָכטער אייטער איז מותר לכתחילה:

הגמרא מציעה: לימא מסייע ליה מהברייתא הבאה לשיטת רב שהכחל המבושל מותר לכתחילה:

הַכְּחָל – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

For it was taught in a Braisa: As for the udder, one must tear it and remove its milk; if he did not tear it before cooking, he does not violate the Torah prohibition.

ווארום עס איז געלערנט געווארן אין א ברייתא: ביי דעם אייטער מוז מען עס צורייסן און ארויסנעמען זיין מילך; אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, איז ער נישט עובר דעם תורה איסור.

דתניא בברייתא: הכחל – קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו – אינו עובר עליו.

הַלֵּב – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּשּׁוּלוֹ וּמוּתָּר.

As for the heart, one must tear it and remove its blood; if he did not tear it before cooking, he may tear it after its cooking and it is permitted.

ביי דעם הארץ מוז מען עס צורייסן און ארויסנעמען זיין בלוט; אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, קען ער עס צורייסן נאך זיין קאָכן און עס איז מותר.

הלב – קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו – קורעו לאחר בישולו ומותר.

לֵב הוּא דְּבָעֵי קְרִיעָה, אֲבָל כְּחָל לָא בָּעֵי קְרִיעָה.

We can infer: It is only the cooked heart that requires tearing after cooking to make it permitted, but the cooked udder does not require tearing at all after cooking, and is permitted as is. This supports Rav's view.

קענען מיר דאך מדייק זיין: נאר דאס געקאָכטע הארץ איז דאס וואס דארף א קריעה נאכן קאָכן עס צו מאכן מותר, אבער דער געקאָכטער אייטער דארף נישט קיין קריעה בכלל נאכן קאָכן, און איז מותר אזוי ווי עס איז. דאס שטיצט רב'ס שיטה.

וממילא נדייק: לב הוא דבעי קריעה לאחר בישולו כדי שיהיה מותר לאוכלו, אבל כחל לא בעי קריעה כלל לאחר בישולו, אלא מותר כמות שהוא. וזו סייעתא לשיטת רב.

דִּלְמָא לֵב הוּא דְּסַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה, אֲבָל כְּחָל – לָא סַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה.

The Gemara rejects this: Perhaps we should infer the opposite: It is only the cooked heart for which it is sufficient to tear it after cooking to make it permitted, because the heart does not absorb its own blood; but as for the cooked udder, it is not sufficient to tear it after cooking, because the meat of the udder has already absorbed the milk, and tearing it now will not help to permit it.

די גמרא דרוקט דאס אפ: אפשר דארפן מיר מדייק זיין פארקערט: נאר דאס געקאָכטע הארץ איז דאס וואס עס איז אים גענוג מיט א קריעה נאכן קאָכן עס צו מאכן מותר, ווייל דאס הארץ זאפט נישט איין זיין אייגענע בלוט; אבער ביי דעם געקאָכטן אייטער איז אים נישט גענוג מיט א קריעה נאכן קאָכן, ווייל דאס פלייש פונעם אייטער האט שוין איינגעזאפט די מילך, און צורייסן עס יעצט וועט גארנישט העלפן עס מותר צו מאכן.

הגמרא דוחה: דלמא לב הוא דסגי ליה בקריעה לאחר בישולו כדי להתירו, משום שהלב אינו בולע את דמו; אבל כחל – לא סגי ליה בקריעה לאחר בישולו, משום שבשר הכחל כבר בלע את החלב ואי אפשר להתירו עוד על ידי קריעה.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב:

And some say a different version of this discussion: Rabbi Zeira said that Rav said:

און דא איכא דאמרי, אמר רבי זירא אמר רב:

איכא דאמרי, ויש אומרים נוסח אחר של השקלא וטריא: אמר רבי זירא אמר רב:

אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, וְאָסוּר.

If one cooked an udder without tearing it, he does not violate the Torah prohibition, but it is nevertheless prohibited to eat it by Rabbinic law.

אויב מען האט געקאָכט אן אייטער אן עס צורייסן, איז ער נישט עובר דעם תורה איסור, אבער עס איז דאך אסור צו עסן מדרבנן.

אם בישל כחל בלא שקרעו, אינו עובר עליו מהתורה, ואסור לאוכלו מדרבנן.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: ״אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו״ –

The Gemara suggests: Let us say that our Mishnah supports him, since it states: "He does not violate the prohibition." This implies:

די גמרא ברענגט א סיוע: לאמיר זאגן אז אונזער משנה העלפט אים, וויבאלד עס שטייט: "אינו עובר עליו". דאס מיינט דאך:

הגמרא מציעה: לימא מסייע ליה ממשנתנו, ששנינו בה: "אינו עובר עליו",

מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר, הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא.

It is only violating a Torah prohibition that he does not do, but there is still a Rabbinic prohibition to eat it.

נאר עובר זיין אן איסור דאורייתא איז ער נישט עובר, אבער עס איז דאך דא אן איסור דרבנן צו עסן.

ומשמע מזה שרק מיעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא.

בְּדִין הוּא דְּאִיסּוּרָא נָמֵי לֵיכָּא,

The Gemara answers: No, by right, there is also no Rabbinic prohibition here,

ענטפערט די גמרא: ניין, מצד הדין איז אויך נישטא קיין איסור דא,

הגמרא דוחה: לא, בדין הוא דאיסורא נמי ליכא,

וְאַיְּידֵי דִּבְעָא לְמִיתְנֵא סֵיפָא:

but since the Tanna wanted to teach in the latter clause:

און איידער וואס ער האט געוואלט לערנען אין דעם סוף:

ואיידי דבעא למיתני סיפא: אלא מתוך שרצה התנא לשנות בסיפא:

הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו,

As for the heart, one must tear it and remove its blood; if he did not tear it before cooking, he does not violate the Torah prohibition by eating it,

אז ביי דאס הארץ מוז מען עס צורייסן און ארויסנעמען זיין בלוט; אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, איז ער נישט עובר דעם תורה איסור ביים עסן,

הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו – אינו עובר עליו,

דְּהָתָם מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר, הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא,

where there, regarding the heart, it is indeed only violating a Torah prohibition that he does not do, but there is still a Rabbinic prohibition to eat it,

וואו דארט, ביי דעם הארץ, איז עס טאקע נאר עובר זיין אן איסור דאורייתא וואס ער איז נישט עובר, אבער עס איז דאך דא אן איסור דרבנן צו עסן,

דהתם מיעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא,

תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא ״אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו״.

therefore, the Tanna also taught in the first clause: "He does not violate the prohibition."

דערפאר האט ער אויך געלערנט אין דעם רישא "אינו עובר עליו".

משום כך תנא נמי רישא "אינו עובר עליו".

תָּא שְׁמַע:

The Gemara says: Come and hear a proof from the Braisa:

די גמרא זאגט: תא שמע א ראיה פון די ברייתא:

הגמרא אומרת: תא שמע ראיה מהברייתא:

הַכְּחָל – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

As for the udder, one must tear it and remove its milk; if he did not tear it before cooking, he does not violate the Torah prohibition.

ביי דעם אייטער מוז מען עס צורייסן און ארויסנעמען זיין מילך; אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, איז ער נישט עובר דעם תורה איסור.

הכחל – קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו – אינו עובר עליו.

הַלֵּב – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּשּׁוּלוֹ, וּמוּתָּר.

As for the heart, one must tear it and remove its blood; if he did not tear it before cooking, he may tear it after its cooking and it is permitted.

ביי דעם הארץ מוז מען עס צורייסן און ארויסנעמען זיין בלוט; אויב ער האט עס נישט צעריסן פארן קאָכן, קען ער עס צורייסן נאך זיין קאָכן, און עס איז מותר.

הלב – קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו – קורעו לאחר בישולו, ומותר.

לֵב הוּא דְּבָעֵי קְרִיעָה, אֲבָל כְּחָל – לָא בָּעֵי קְרִיעָה!

We can infer: It is only the cooked heart that requires tearing after cooking, but the cooked udder does not require tearing at all after cooking, and is permitted as is! This contradicts Rav's second version that the udder is Rabbinically prohibited.

קענען מיר דאך מדייק זיין: נאר דאס געקאָכטע הארץ דארף א קריעה נאכן קאָכן, אבער דער געקאָכטער אייטער דארף נישט קיין קריעה בכלל נאכן קאָכן, און איז מותר אזוי ווי עס איז! דאס איז קעגן רב'ס צווייטע ווערסיע אז דער אייטער איז אסור מדרבנן.

וממילא נדייק: לב הוא דבעי קריעה לאחר בישולו, אבל כחל – לא בעי קריעה כלל לאחר בישולו ומותר כמות שהוא! וזה קשה על הלשון השנייה של רב שהכחל אסור מדרבנן.

דִּלְמָא לֵב הוּא דְּסַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה, אֲבָל כְּחָל לָא סַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה.

The Gemara rejects this: Perhaps we should infer the opposite: It is only the cooked heart for which it is sufficient to tear it after cooking to make it permitted; but as for the cooked udder, it is not sufficient to tear it after cooking, and it remains prohibited. Thus, the Braisa can support Rav's second version.

די גמרא דרוקט דאס אפ: אפשר דארפן מיר מדייק זיין פארקערט: נאר דאס געקאָכטע הארץ איז דאס וואס עס איז אים גענוג מיט א קריעה נאכן קאָכן עס צו מאכן מותר; אבער ביי דעם געקאָכטן אייטער איז אים נישט גענוג מיט א קריעה נאכן קאָכן, און עס בלייבט אסור. ממילא קען די ברייתא שטיצן רב'ס צווייטע ווערסיע.

הגמרא דוחה: דלמא לב הוא דסגי ליה בקריעה, אבל כחל לא סגי ליה בקריעה ונשאר באיסורו. וממילא הברייתא יכולה להסתדר עם הלשון השנייה של רב.

תַּנְיָא כְּלִישְׁנָא קַמָּא דְּרַב:

The Gemara comments: It is taught in a Braisa in accordance with the first version of Rav's statement, that the cooked udder is permitted:

די גמרא באמערקט: עס איז געלערנט געווארן אין א ברייתא כלישנא קמא דרב, אז דער געקאָכטער אייטער איז מותר:

הגמרא מעירה: תניא כלישנא קמא דרב, שנינו בברייתא כפי הגרסה הראשונה של רב שהכחל המבושל מותר:

כְּחָל שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַּחֲלָבוֹ – מוּתָּר,

An udder that one cooked, meaning roasted, with its milk is permitted;

אן אייטער וואס מען האט געקאָכט, דאס מיינט געבראטן, מיט זיין מילך איז מותר;

כחל שבישלו, כלומר שצלאו על גבי גחלים, בחלבו – מותר;

קֵבָה שֶׁבִּשְּׁלָהּ בַּחֲלָבָהּ – אָסוּר.

but a stomach of a suckling calf that one cooked with its milk is prohibited.

אבער א מאגן פון א זייג-קאלב וואס מען האט געקאָכט מיט זיין מילך איז אסור.

אבל קיבה שבישלה בחלבה – אסור.

וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה?

And what is the difference between this stomach and that udder?

און וואס איז דער חילוק צווישן דעם מאגן און יענעם אייטער?

ומה הפרש בין זה לזה? מה ההבדל בין הקיבה לכחל?

זֶה כָּנוּס בְּמֵעָיו, וְזֶה אֵין כָּנוּס בְּמֵעָיו.

The milk in this stomach is collected in its innards from the outside, so it is considered actual milk; but the milk in that udder is not collected in its innards, but is rather absorbed in the flesh, so it is not considered actual milk.

די מילך אין דעם מאגן איז געקליבן אין זיינע אינגעווייד פון אינדרויסן, דערפאר ווערט עס פאררעכנט אלס ממשות'דיגע מילך; אבער די מילך אין יענעם אייטער איז נישט געקליבן אין זיינע אינגעווייד, נאר איז איינגעזאפט אינעם פלייש, דערפאר ווערט עס נישט פאררעכנט אלס ממשות'דיגע מילך.

זה, החלב שבקיבה, הוא חלב שכנוס במעיו שבא מבחוץ, ולכן נחשב חלב גמור; וזה, החלב שבכחל, אין כנוס במעיו אלא בלוע בבשר, ולכן אינו נחשב חלב גמור.

כֵּיצַד קוֹרְעוֹ?

The Gemara asks: How must one tear the udder before cooking it?

די גמרא פרעגט: וויאזוי מוז מען עס צורייסן דעם אייטער פארן קאָכן?

הגמרא שואלת: כיצד קורעו את הכחל לפני הבישול?

אָמַר רַב יְהוּדָה: קוֹרְעוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְטָחוֹ בַּכּוֹתֶל.

Rav Yehuda said: One must tear it lengthwise and widthwise, and smear it against a wall to squeeze out all the milk.

אמר רב יהודה: מען מוז עס צורייסן שתי וערב, און שמירן עס אן די וואנט אויסצוברעסן די גאנצע מילך.

אמר רב יהודה: קורעו שתי וערב, וטחו בכותל כדי לסחוט ממנו את כל החלב.

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְשַׁמָּעֵיהּ: קְרַע לִי, וַאֲנָא אֵיכוֹל.

The Gemara relates: Rabbi Elazar said to his attendant: Tear the udder for me, and I will eat it.

די גמרא דערציילט: רבי אלעזר האט געזאגט צו זיין משמש: צורייס דעם אייטער פאר מיר, און איך וועל עסן.

הגמרא מספרת: אמר רבי אלעזר לשמעיה: קרע לי את הכחל קריעה כלשהי, ואנא איכול.

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? מַתְנִיתִין הִיא!

The Gemara asks: What is this coming to teach us? It is already taught in our Mishnah that one must tear it!

די גמרא פרעגט: וואס קומט ער אונז לאזן הערן? עס איז דאך אונזער משנה וואס לערנט אז מען מוז עס צורייסן!

הגמרא שואלת: מאי קא משמע לן? מה בא רבי אלעזר להשמיענו בזה? הרי מתניתין היא שצריך לקרוע!

הָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּלָא בָּעֵינַן שְׁתִי וָעֵרֶב וְטָחוֹ בַּכּוֹתֶל.

The Gemara answers: This is what it comes to teach us: That we do not require tearing it lengthwise and widthwise and smearing it against a wall; rather, a simple tear is enough.

ענטפערט די גמרא: דאס קומט ער אונז לאזן הערן: אז מיר דארפן נישט קיין צורייסן שתי וערב און שמירן עס אן די וואנט; נאר א פשוט'ע קריעה איז גענוג.

הגמרא משנייה: הא קא משמע לן: דלא בעינן שתי וערב וטחו בכותל, אלא די בקריעה פשוטה כלשהי.

אֲמַרָה לֵיהּ יַלְתָּא לְרַב נַחְמָן: מִכְּדֵי, כֹּל דַּאֲסַר לַן רַחֲמָנָא שְׁרָא לַן כְּוָותֵיהּ,

Yalta said to Rav Nachman: Now, for everything that the Merciful One prohibited to us, He permitted to us something similar to it:

ילתא האט געזאגט צו רב נחמן: יעצט, פאר אלעס וואס דער רחמנא האט אונז געאסר'ט, האט ער אונז מתיר געווען עפעס ענליך צו דעם:

הגמרא מספרת: אמרה ליה ילתא לרב נחמן: מכדי, כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, הרי כל דבר שאסרה לנו התורה, התירה לנו כנגדו דבר אחר הדומה לו בטעמו:

אֲסַר לַן דְּמָא – שְׁרָא לַן כַּבְדָּא,

He prohibited to us blood, but He permitted to us liver, which is full of blood;

ער האט געאסר'ט פאר אונז בלוט, אבער ער האט אונז מתיר געווען לעבער, וואס איז פול מיט בלוט;

אסר לן דמא, אסרה לנו דם, שרא לן כבדא, שהיא מלאה דם וטעמה כדם;

נִדָּה – דַּם טוֹהַר.

He prohibited to us a niddah, but He permitted to us a woman during her days of pure blood;

ער האט געאסר'ט פאר אונז א נדה, אבער ער האט אונז מתיר געווען א פרוי אין אירע טעג פון דם טוהר;

אסרה לנו נדה, והתירה לנו ימי דם טוהר של יולדת;

חֵלֶב בְּהֵמָה – חֵלֶב חַיָּה,

He prohibited to us the forbidden fat of a domesticated animal, but He permitted to us the fat of a wild beast;

ער האט געאסר'ט פאר אונז חלב בהמה, אבער ער האט אונז מתיר געווען חלב חיה;

אסרה לנו חלב בהמה, והתירה לנו חלב חיה;

חֲזִיר – מוֹחָא דְּשִׁיבּוּטָא,

He prohibited to us pig, but He permitted to us the brain of the shibuta fish, which has the taste of pork;

ער האט געאסר'ט פאר אונז חזיר, אבער ער האט אונז מתיר געווען דעם מוח פון דעם שיבוטא פיש, וואס האט דעם טעם פון חזיר פלייש;

אסרה לנו חזיר, והתירה לנו את מוחא דשיבוטא, שהוא מוח של דג שטעמו כטעם בשר חזיר;

גֵּירוּתָא – לִישָּׁנָא דִּכְוָורָא.

He prohibited to us the fat-tailed giruta bird, but He permitted to us the tongue of a certain fish;

ער האט געאסר'ט פאר אונז דעם פעטן פויגל גירותא, אבער ער האט אונז מתיר געווען דעם צונג פון א פיש;

אסרה לנו עוף טמא שנקרא גירותא, והתירה לנו לישנא דכוורא, לשון של דג מסוים שטעמו כמותו;

אֵשֶׁת אִישׁ – גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ,

He prohibited to us a married woman, but He permitted to us a divorced woman during the lifetime of her husband;

ער האט געאסר'ט פאר אונז אשת איש, אבער ער האט אונז מתיר געווען א גרושה בחיים פון איר מאן;

אסרה לנו אשת איש, והתירה לנו גרושה בחיי בעלה;

אֵשֶׁת אָח – יְבָמָה,

He prohibited to us a brother's wife, but He permitted to us a yevamah in a levirate marriage;

ער האט געאסר'ט פאר אונז אשת אח, אבער ער האט אונז מתיר געווען א יבמה ביי יבום;

אסרה לנו אשת אח, והתירה לנו יבמה;

גוֹיָה – יְפַת תֹּאַר,

He prohibited to us a non-Jewish woman, but He permitted to us a beautiful captive woman in war.

ער האט געאסר'ט פאר אונז א גויה, אבער ער האט אונז מתיר געווען א יפת תואר אין מלחמה.

אסרה לנו גויה, והתירה לנו יפת תואר במלחמה.

בָּעֵינַן לְמֵיכַל בִּשְׂרָא בַּחֲלָבָא.

Now, I want to eat meat cooked in milk; what is the permitted equivalent?

יעצט, איך וויל עסן פלייש געקאָכט אין מילך; וואס איז דער מותר'דיגער עקוויוואלענט?

כעת, בעינן למיכל בשרא בחלבא, אני רוצה לאכול בשר בחלב, ומהו הדבר המותר הדומה לו בטעמו?

אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לְטַבָּחֵי: זַוִּיקוּ לַהּ כַּחְלֵי.

Rav Nachman said to the butchers: Roast udders for her, which taste like meat cooked in milk.

האט רב נחמן געזאגט צו די קצבים: ברעט פאר איר אייטערס, וואס האט א טעם ווי פלייש געקאָכט אין מילך.

אמר להו רב נחמן לטבחי: זויקו לה כחלי. אמר רב נחמן לטבחים: צלו לה כחלים על גבי גחלים, שטעמם כטעם בשר בחלב.

וְהָאֲנַן תְּנַן: קוֹרְעוֹ!

The Gemara asks: But didn't we learn in our Mishnah: One must tear it before cooking?

די גמרא פרעגט: אבער האבן מיר דאך נישט געלערנט אין אונזער משנה: קורעו! מען מוז עס צורייסן פארן קאָכן!

הגמרא מקשה: והאנן תנן: קורעו! והרי שנינו במשנתנו שצריך לקרוע את הכחל לפני שמבשלים אותו!

הָהוּא לִקְדֵרָה.

The Gemara answers: That requirement to tear it is specifically for cooking it in a pot, but for roasting it on coals, tearing is not required.

ענטפערט די גמרא: יענע פליכט צו צורייסן איז ספעציעל פארן קאָכן אין א קדרה, אבער פארן בראטן אויף קוילן דארף מען נישט קיין קריעה.

הגמרא משנייה: ההוא לקדרה, החובה לקרוע היא דווקא כשמבשלים אותו בקדרה, אבל לצלי על גבי גחלים אין צורך בקריעה.

וְהָא קָתָנֵי: שֶׁבִּשְּׁלוֹ – דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא?

The Gemara asks: But doesn't the Braisa teach: "That one cooked it"—implying that after the fact, yes, it is permitted, but ab initio, no, one may not cook it?

די גמרא פרעגט: אבער לערנט דאך נישט די ברייתא: "שבישלו"—וואס דאס מיינט אז דיעבד יא, איז עס מותר, אבער לכתחילה לא, מען מעג עס נישט קאָכן?

הגמרא מקשה: והא קתני: "שבישלו" בברייתא, ומשמע שרק דיעבד אין, לכתחילה לא? שרק בדיעבד אם בישלו מותר, אבל לכתחילה אסור לבשלו בלא קריעה?

הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה, וְאַיְּידֵי דְּקָא בעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא קֵבָה

The Gemara answers: The same law applies that even ab initio it is permitted to roast it, but since the Tanna wanted to teach in the latter clause regarding a stomach, which is prohibited even after the fact, he used the same phrasing in the first clause.

ענטפערט די גמרא: דער זעלבער דין איז אז אפילו לכתחילה מעג מען עס בראטן, אבער איידער וואס ער האט געוואלט לערנען אין דעם סוף ביי א מאגן, וואס איז אסור אפילו דיעבד, האט ער גענוצט דעם זעלבן לשון אין דעם רישא.

הגמרא משנייה: הוא הדין דאפילו לכתחילה מותר לצלותו בלא קריעה, ואיידי דקא בעי למיתני סיפא קיבה, ומתוך שרצה התנא לשנות בסיפא דין קיבה שאסורה אפילו בדיעבד, תנא ברישא לשון דיעבד.